ב-14 לפברואר יציינו ברחבי העולם הקתולי וכמובן באיטליה את יומו של סן ולנטינו. בעיר ורונה, הממתגת את עצמה כ'עיר האוהבים', יחגגו בפברואר 2020 את אירועי סן ולנטינו ובהמשך את קרנבל הניוקי, שיתקיים ביום שישי ה-21 לפברואר 2020.
בשבוע החגיגות, מה 8 עד ה 16 בפברואר 2020, ייתקיימו בעיר אירועים רבים הקשורים כולם לצמד האוהבים שהעלה את ורונה על מפת התיירות, הלא הם רומיאו ויוליה. העיר כולה תתקשט בלבבות אדומים ותציע למבקרים שלל פעילויות, החל משוק מתנות, טעימות מזון ומוצרי מלאכת יד מקומית, דוכני טעימות שוקולד, דוכני מאפים ועוד ועוד.
ביום שישי ה-21 בפברואר 2020 יחגגו תושבי העיר את חגיגת הקרנבל כשהם מציינים את 'יום שישי של הניוקי' (venerdì Gnocolar) בתהלוכת תחפושות ובה עגלות עמוסות בובות ענק, שתצעד ברחובות העיר ותסתיים לקראת הערב ברחבת כנסיית סן זנו בורונה, שם מוזמנים המשתתפים והצופים לאכול ניוקי הנמכר לציבור ומוגש בדרך כלל עם חמאה מומסת וגבינה מגוררת, רוטב בשר או עגבניות.
האמת, לא צריך סיבה מיוחדת כדי לבקר בורונה היפהפיה וליהנות מהעיר הקומפקטית, שמרכזה העתיק מצטופף לו בעיקול נהר האדיג'ה המגן עליה משלושת עבריה, ומי שיגיע השנה בתקופה החגיגית של אמצע פברואר, או לכבוד הקרנבל, עשוי ליהנות שבעתיים.
אז במיוחד בשבילכם ולכבוד עונת הקרנבלים, קבלו הצעה למסלול הליכה במרכז ורונה…
>>> למגיעים עם רכב, כדאי לחנות בחנייה מקורה וסגורה הנקראת Cittadella, הקרובה לתחילת המסלול הרגלי המתחיל בפיאצה ברה (Piazza Bra).
הכתובת לחנייה:
Parcheggio Multipiano Cittadella, Piazza Cittadella, Verona
במידה ואין אפשרות להגיע לחנייה זו, ניתן לחנות בחניון ארנה
הכתובת לחנייה זו:
Parcheggio arena, Via M. Bentegodi 8, Verona
משני החניונים חזרו אל הרחוב הראשי Corso Porta Nuova ומשם פנו ימינה אל שער שתראו למרחוק, Porta Nuova, 'השער החדש'.
>>> המסלול המוצע כאן רגלי וכולל את האתרים המרכזיים בעיר. נקודת היציאה למסלול היא כיכר ברה Piazza Bra.
כיכר ברה / Piazza Bra
שמה של הכיכר, פיאצה ברה, מגיע מהמילה הגרמנית Breit שמשמעותה באיטלקית Largo כלומר, 'רחבה'. ראשיתה של הכיכר כשדה פתוח לצד האמפיתיאטרון, באיזור כפרי מחוץ לורונה הרומית. במאה ה-13, תחת שלטונם של בני משפחת לה סקאלה (להלן ה'סקאליג'רים') נבנתה החומה שתחמה את השטח מדרום, מאוחר יותר הוקמו הבניינים המקיפים את הכיכר ולבסוף הוקמו הגנים והמזרקה. הרחבה הגדולה שהיתה תחילה מחוץ לעיר הפכה להיות הכיכר המרכזית שלה.
הארנה של ורונה / Arena di Verona
האמפיתיאטרון הרומי הידוע בשמו ה'ארנה' (harena – מלטינית: 'חול') הוא האתר המפורסם ביותר בורונה והאמפיתיאטרון השלישי בגודלו בעולם. הוא הוקם במאה הראשונה מחוץ לחומות העיר באותה תקופה ושימש למשחקים (Ludi), טורנירים, קרקסים ומופעי קרבות בין גלדיאטורים וחיות, בהם צפו במהלך 200 השנים בהן פעל מאות אלפי בני אדם. כתוצאה מרעידת אדמה שהתרחשה במאי 1117 התמוטטה חגורת הקשתות החיצונית, ממנה נשארה כיום חתיכה קטנה בקצה הצפון מערבי של המבנה. הבניין קרס והתושבים החלו להשתמש באבני האמפיתיאטרון לבנייה של בתים בתוך העיר ובעיקר לשיקום מבנים שניזוקו אף הם באותה רעידת אדמה, כך הפכה הארנה למחצבה ולשוק אבני שיש לכל דבר. כתוצאה מקריסת המבנה נחשפה חגורת הקשתות הפנימית בת שתי הקומות והיא זו שנותרה עד היום. מתקופת הרנסנס זכתה הארנה לסדרת שיפוצים ושיקומים ובמאה ה-18 שימשה שוב למופעי תיאטרון ובידור שונים. בשנת 1913 הועלתה בה לראשונה האופרה אאידה שחיבר המלחין ג'וזפה ורדי, והאקוסטיקה המשובחת שעלתה משירת 'צ'לסטה אאידה' גרמה לקבוע את הארנה כמשכנה הקבוע של האופרה בחדשי הקיץ (מיוני עד ספטמבר).
>>> המשיכו מהארנה דרך רחוב Mazzini שהוא מדרחוב הקניות הראשי של העיר. כשתגיעו לויה מציני מספר 16 פנו שמאלה והקיפו את הבניין (פנו שמאלה אל Via Quintino sella ומיד ימינה) כדי לראות את בית הכנסת של ורונה. (הפנייה שמאלה היא אחרי שעוברים את החנות של זארה, ויה מאציני Via Mazzini 18).
בית הכנסת של ורונה / Sinagoga di Verona
בית הכנסת של ורונה הוקם בשנת 1864 ועומד במקום בו שכן בעבר הגטו של העיר, שהחל לפעול בשנת 1599. עם הקמת הגטו חיו בורונה כ-400 יהודים, בסוף המאה ה-18 התגוררו בה כ-800 יהודים ובתחילת המאה ה-19 כ-1000 יהודים.
ראשוני היהודים הגיעו לורונה במאות ה-9 וה-10. הקהילה גדלה בתקופת שלטונם של הסקאליג'רים במאות ה-13 וה-14 ובתקופת הרנסנס (מאמצע המאה ה-14 ועד ה-16). יהודים עסקו בורונה בהלוואה בריבית, בנקאות ורפואה.
הגטאות באיטליה הוקמו במהלך המאה ה-16, החל מהגטו הראשון שהוקם בונציה (1516) ועד גטאות שנוספו עד אמצע המאה ה-17. בעקבות כיבושי נפוליאון בשנים 1796-1797 פותחים חייליו את שערי הגטאות, היהודים מתחילים לצאת לחופשי ואלו שידם משגת מתיישבים במקומות אחרים בערים בהן התגוררו. שלא כמו ברומא, ונציה, פרארה ופאדובה, ערים בהן השתמרה השכונה בה פעל בעבר הגטו, כאן בורונה הרסו אותו כמעט לגמרי במהלך המאה ה-19 כדי לפנות מקום לבנייה חדשה במרכז העיר. המקום היחיד בו תוכלו לראות בתים שהיו חלק מהגטו ועדיין עומדים על תילם נמצא בכיכר השוק, פיאצה דלה ארבה. תוכלו לזהות אותם לפי צורתם הגבוהה והצרה.
בחזית בית הכנסת, מצד שמאל לדלת הכניסה, תראו לוח זיכרון לאישה בשם ריטה רוזאני Rita Rosani, פרטיזנית יהודיה מטריאסטה. על הלוח מצוטט משפט הלקוח מהשיר 'אשת חיל' (ספר משלי ל"א): "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה". רוזאני פעלה בתא פרטיזנים שלחם באזור ורונה והוצאה להורג ע"י המשמר הלאומי הרפובליקני שפעל מטעם הממשל הפאשיסטי האיטלקי.
>>> הקיפו את בית הכנסת חזרו חזרה דרך Via Portici אל ויה מציני, פנו שמאלה והמשיכו בכיוון קצה הרחוב, המתחבר עם כיכר השוק (Piazza delle erbe). לפני הביקור בשוק, פנו ימינה אל חצר ביתה של יוליה הנמצא ב- Via cappello, 23.
הבית של יוליה / Casa di Giulietta
הבניין בו נמצאת המרפסת המפורסמת ביותר באיטליה נבנה במאה ה-12 והיה שייך ככל הנראה למשפחת קאפלו, שסמל האצולה שלה מופיע על אחת מקשתות המבנה. זיהוי משפחת קאפלו עם משפחת קאפלטי מבוססת על אמונה שרווחה כבר במאה ה-19 שהיה זה ביתה של יוליה, גיבורת הטרגדיה השייקספירית הנודעת.
היצירה מתארת סיפור אהבה טראגי בין שני צעירים, המתרחש בורונה של המאה ה-14, עת נשלטה העיר על ידי משפחת לה סקאלה ('הסקאליג'רים') והייתה נתונה – כמו כל איטליה – במאבק בין שני כוחות: הקיסרות הגרמנית והאפיפיורות. על רקע זה מגולל שייקספיר סיפור אהבתם הטראגי של רומיאו, בן משפחת מונטקי, ויוליה, בת משפחת קאפלטי היריבה. שייקספיר הושפע ככל הנראה מנובלה שכתב לואיג'י דה פורטו, חייל צעיר מהעיר ויצ'נזה, שתאר את אהבתו הלא ממומשת ללוצ'ינה סבורניאן בת דודתו, איתה נפגש בפברואר 1511 בנשף מסיכות בעיר אודינה שבפריולי, ערב הקרב בו ייפצע. דה פורטו כתב את הנובלה בשנת 1512 אחרי שהבין שלא יוכל לשאת לאישה את לוצ'ינה. הוא מקדיש לה את הסיפור וממקם אותו דווקא בורונה הסקאליג'רית, כשהוא מעניק את השמות מונטקי וקאפלטי למשפחות היריבות. שמות משפחה אלו הוזכרו בעבר ב'קומדיה האלוהית' של דאנטה אליגיירי, המשורר יליד פירנצה ששהה בורונה בחצרם של הסקאליג'רים בתקופת הגלות מעירו. דאנטה מציין את שמותיהן של מספר משפחות, בינהן מונטקי וקאפלטי ('טור הטוהר', קאנטו 6: "…Vieni a veder Montecchi e Cappelletti").
היה או לא היה? ממש לא משנה. העיקר שכולם מגיעים לורונה בעקבות הסיפור, ומחפשים את עקבותיהם של צמד הנאהבים התמים.
הכניסה לחצר ביתה של יוליה עוברת דרך מסדרון מלא בגרפיטי, כחלק מפרוייקט שיזמה עיריית ורונה, כשהזמינה את כל המבקרים במתחם להשאיר את רישומם על הקירות.
בחצר הבית ניצב פסל ברונזה של יוליה – עבודתו של הפסל נראו קוסטנטיני. רוב האנשים המגיעים לפסל הפכו אותו לסוג של מזוזה: הם מלטפים את הציצי הימני של יוליה ומבקשים ברכה לאהבה ופריון.
מסביב מכוסים הקירות בעוד גרפיטי, מסטיקים, ומנעולי אהבה.
בשנות השלושים של המאה ה-20 נערכו בבניין שיפוצים רבים: נוספו החלון והמרפסת שצופה אל החצר (אפשר לראות שהחלון המרובע מעל המרפסת שונה מאלו הנמצאים מצדדיו), אל הבית הוכנסו רהיטים מהמאות ה- 16 וה-17 וכן ציורים המתארים את סיפורם של רומיאו ויוליה. כיום, הכניסה למוזיאון ולמרפסת בתשלום.
אם תרצו לכתוב מכתב ליוליה, תוכלו לשים אותו בתיבת הדואר האדומה שנמצאת בפתח החנות שנמצאת בקרבת היציאה מהחצר. חברות מועדון יוליה ייענו בחפץ לב על מכתביכן/ם.
>>> מכאן חזרו אל כיכר השוק Piazza delle erbe (פיאצה דלה ארבה).
כיכר השוק: פיאצה דלה ארבה / Piazza delle erbe
כיכר השוק פיאצה דלה ארבה ('כיכר עשבי התבלין') הייתה במקורה מרכז העיר הרומית, המקום בו נפגשו שני רחובותיה הראשיים של העיר. כאן היה הפורום הרומי, המרכז הכלכלי וחברתי של העיר. בכיכר הצבעונית מוקפת הארמונות נמצאים מונומנטים שמסמלים את שליטי ורונה ששלטו בעיר במהלך השנים: העמוד הגותי Collona del Mercato מהמאה ה-14 העומד כמו זקיף מול הזרם הקבוע של העוברים והשבים, הוצב כאן ככל הנראה לבקשת שליט מילאנו ג'אן גלאצו ויסקונטי, זכר לתקופה קצרצה שהעיר ורונה נשלטה על ידו. במרכז הכיכר נמצאת מזרקת ורונה מדונה אותה הקימו הסקאליג'רים כשהם משתמשים בפסל רומי עתיק (בתמונה למעלה), ואילו שליטי העיר מטעם הרפובליקה הונציאנית שהגיעו אחריהם הציבו בכיכר עמוד ובראשו פסל האריה המכונף שיסמל וינציח את שלטונם.
במרכז הכיכר נמצאת הטריבונה. מהמאה ה-12 ועד ה-14 עלו שליטי העיר אל בימה זו כדי לקבל את שרביט הפיקוד על העיר. למרגלות הטריבונה נמצאת מזרקת מים בתוך מין אמבטיה, אחת ממזרקות המים המעטות שיש בעיר. בימי הביניים שימשה האמבטיה כעונש למחללי האמונה ולכופרים, שהושלכו למים שלוש פעמים. בתחתית הטריבונה ישנן 4 מידות בהן השתמשו סוחרי השוק: האריח (La Tegola), הלבנה (Il Mattone), הצעד (Il Passo) והמוט (La Pertica). טבעת הברזל שימשה למדידת צרור של עצים.
הכיכר היא לב העיר, מקום בו גם כיום נפגשים רחובות המסחר העיקריים: ויה מאציני via Mazzini, המדרחוב השוקק וויה קאפלו via Capello, המוביל אל ביתה של יוליה.
>>> מהשוק פנו דרך Via della Costa אל פיאצה דיי סיניורי.
פיאצה דיי סיניורי / Piazza dei Signori
פיאצה דיי סיניורי (Piazza dei Signori), 'כיכר נבחרי העיר', נמצאת לצידה של כיכר השוק ושימשה כמרכז השלטוני-אדמיניסטרטיבי של ורונה. הכיכר מוקפת מבני ציבור מרשימים שנבנו לאורך השנים ושימשו שליטים שונים (תיאור הבניינים הוא כנגד כיוון השעון) :
ארמון העירייה (palazzo del commune) המעוטר בפסי שיש לבן וחום אדמדם, נבנה במאה ה-12, מעליו מתנשא מגדל למברטי הימי-ביניימי, אל ראשו אפשר לעלות לתצפית. מתחתיו (בחצר הפנימית של הארמון) גרם מדרגות נאה שנבנה במאה ה-15.
ארמון בתי המשפט (Palazzo del tribunale) נבנה במאה ה-14 ומקושר על ידי קשת לארמון העירייה, לצידו מגדל לבנים מסיבי. מתחת למבנה נמצא מתחם Scavi Scaligeri – מתחם ארכאולוגי ובו שרידים מהתקופה הרומית ומימי הביניים. בחצר הארמון, Cortile del Tribunale, נמצאת גלריה לצילום שנפתחה במתחם בשנת 1996 ומציגה תערוכות צילום מתחלפות.
ארמון הפודסטה (palazzo del podesta) שחזיתו מעוטרת בסיומת של 'שיניים' ובשער כניסה קלסי, העשוי שיש לבן, מעליו לוח שיש עם סמל השלטון הוונציאני, האריה המכונף. הארמון נבנה במאה ה-13 על ידי הסקאליג'רים ושימש את מושלי ורונה במאה ה-16.
'מרפסת המועצה' (loggia del consiglio), שנבנתה בשנת 1485 עבור חברי מועצת העיר: היה זה מקום בו עמדו הנבחרים בטקסים ואירועים ציבוריים, בהם נכח קהל רב.
במרכז הכיכר המרשימה נמצא פסלו של דאנטה אליגיירי שהוצב בכיכר בשנת 1865 לרגל 600 שנה להולדתו של המשורר הנודע. דאנטה הגיע לורונה מעירו פירנצה בירת טוסקנה, שהייתה אז עיר עשירה ובשל כך חשובה. פירנצה של אותם ימים ואיטליה בכללותה הייתה שקועה ושסועה במלחמות בין אזרחיה ובמאבק בין שני כוחות: הקיסרות הגרמנית והאפיפיורות. המאבקים, המלחמות והיריבויות (על כסף, שטח, כוח, שליטה…) התקיימו גם בין משפחות, דוגמת משפחות קאפלטי ומונטקי אותן הזכיר דאנטה ב'קומדיה האלוהית' (כאמור ראו קאנטו 6 בטור הטוהר). דאנטה היה פוליטיקאי ושימש כ'פריור' (חבר מועצת העיר פירנצה). הוא תמך בעצמאותה של הרפובליקה הפיורנטינית ובריבונותה החילונית של הקיסרות הגרמנית לצד סמכותה הרוחנית-דתית של הכנסייה הקתולית ושל האפיפיור העומד בראשה. אחרי שעירו פירנצה נכבשת על ידי מלכי צרפת (בתמיכת האפיפיור ובסיוע המפלגה המקומית שתמכה באפיפיורות) הוא נענש ונידון לגלות ולתשלום קנס עצום אותו לא יכל לשלם. הוא מוגלה מעירו פירנצה ונודד בין עריה של איטליה, מגיע לורונה בהזמנתו של ברתולומאו דלה סקאלה ובהמשך כאורחו של קאנגרנדה I דלה סקאלה, שליטה הידוע ביותר של ורונה. קאנגרנדה I שלט בעיר בתחילת המאה ה-14 והיה למעשה פטרונו של דאנטה, שמת בגלות בעיר ראוונה בשנת 1321.
כשהפסל של דאנטה מוצב בכיכר ורונה נמצאת תחת שלטון האוסטרים, ואלו לא ראו בעין יפה את נוכחותו של דאנטה בכיכר, מכיוון שסימל עבור בני העיר את האיטלקיות ואת הלאומיות האיטלקית. בניגוד לרצונם נאלצו האוסטרים להשלים עם נוכחותו של דאנטה אך דרשו שיהיה מכוסה במשך רוב שעות היום, כדי שלא יתחילו סביבו עצרות והפגנות פוליטיות.
>>> ליד הכיכר נמצאות מצבותיהם של הסקאליג'רים. הפסל הידוע ביותר הוא של קנגראנדה I דלה סקאלה, המתואר רוכב על סוס.
מצבות הסקאליג'רי / Arche scaligere
מצבות הקבר של הסקאליג'רים, שליטי ורונה במאות ה-13 וה-14, נמצאות בתוך מתחם קבורה גותי מסוגנן השוכן בסמוך לפיאצה דיי סיניורי ולכנסיית סנטה מריה אנטיקה, שהוקמה במאה ה-7 ונבנתה מחדש במאה ה-12. מלבד סרקופגים מעוטרי תבליטים, נמצאות במתחם שלוש תיבות קבורה, מעליהן מתנוססות שלוש חופות שיש מסוגננות, מגולפות ומעוטרות בפסלים. בולט במיוחד העתק פסלו של קנגראנדה I דלה סקאלה, רכוב על סוסו. מסביב שבכת ברזל מעוצבת, בעלת הדוגמה החוזרת של הסולם (scala), סמל המשפחה.
>>> מכאן חזרו לכיכר השוק פיאצה דל ארבה, וכדי חזור לאמפיתיאטרון הארנה (Piazza Bra) חזרו למדרחוב של Via Mazzini ומשם ישר עד הארנה.
כמה המלצות לסיום:
>>> הגלידה הכי טובה:
Venchi, Via Mazzini 44
Venchi, Via Cappello 13
>>> המתנה הכי מתבקשת:
רקמו תוך שתי דקות את השם של הילד/ה נכד/ה על כל פריט הנמכר בבית שלי יוליה, Via Capello, 21
>>> חנות הפיצ'יפקעס הכי מקסימה:
Tiger, Via Anfiteatro, 11.
ואיפה ישנים?
