נניח שאתם נמצאים שבוע בטוסקנה ומתחשק לכם לראות קצת ים. לאן תסעו?
אפשרות אחת היא לנסוע מערבה, להצפין אל ליגוריה ולבקר בחמשת הכפרים המכונים צ'ינקווה טרה Cinque terre הנמצאים בריביירה האיטלקית המזרחית. האיזור הפך בשנים האחרונות יעד פופולרי לתיירים מכל הגילים, עד ששיטפון קצר שהתרחש בסוף אוקטובר 2011 גרם להרס וחורבן של שניים מתוך חמשת הכפרים ולניתוקם הזמני מתנועת הרכבות. שיקום העיירות נמשך גם עכשיו, כחצי שנה לאחר השיטפון. חבר שביקר שם בתקופת הפסחא כתב לי כשחזר: "…ורנאצה נראית כהכלאה נוראית של עיי חורבות ואתר בניה בשלב חפירת היסודות… שווה רק לחובבי אסונות או למי שמתכוון להגיע פעם נוספת בעוד שנתיים, ואז להעלות זיכרונות ולספר לחבר'ה איך נראה המקום אחרי השיטפון… שלושת הכפרים המערביים במצב טוב ו'שביל האוהבים' פתוח ובהחלט מספק…". אז קחו את זה בחשבון כשאתם מתכננים את הנסיעה.
אפשרות שנייה ולא פחות מומלצת היא לנסוע אל מפרץ לה ספציה, המכונה 'מפרץ המשוררים' Golfo dei Poeti, איזור המציע אפשרויות קייט מגוונות: עיירות יפות כמו פורטו ונרה Portovenere או לריצ'י Lerici, חוף חולי המתאים לילדים, אפשרויות שייט רבות לכל אתרי הריביירה המזרחית כמו פורטופינו Portofino, צ'ינקווה טרה Cinque terre ופורטו ונרה.
אם תגיעו מכיוון העיר לה ספציה, תוכלו לחנות את הרכב ולהגיע עם אוטובוס אל פורטו ונרה, עיירה צבעונית היושבת למרגלות מצודה בקצה הדרום מערבי של המפרץ. יש בה נמל קטן, שתי כנסיות ורחוב מרכזי עם חנויות, מסעדות ובתי קפה.
ליד שער הכניסה לעיר ניצב דוכן מופלא של מעדנים, ביניהם גיליתי את הטסטרולי testaroli, יריעות פסטה מגולגלות (ראו בצילום הבא, בתוך הדלי החמישי מימין…). הטסטרולי היא פסטה מיוחדת האופיינית לאיזור לוניג'אנה, חבל ארץ היסטורי הנמצא באיזור הגבול בין ליגוריה וטוסקנה: מכינים בלילה של קמח ומים, יוצקים במחבת (משהו שבין פנקייקס וקרפ), חותכים לריבועים ומגישים ברוטב פסטו, גם הוא מאכל מקומי האופייני לאיזור ליגוריה ולג'נובה במיוחד.
כה התלהבתי מהדוכן וניסיתי להתקרב לטסטרולי ולצלם אותו, למורת רוחו של המוכר הנרגן ("מי סקוזי גיברת, אל תצלמי, תקני").
מרכז העיירה שוקק כצפוי מתיירים, המגיעים בקיץ בהמוניהם אך נעלמים לחלוטין בחורף. אנחנו מתקדמים עד קצה העיירה, שם נמצאת כנסיית סן פייטרו ממנה נשקפים נופים יפים של המפרץ ושל האי הקרוב פאלמאריה Palmaria, אליו ניתן גם לשחות וגם לשוט.
ברחבה שלמרגלות הכנסייה ישנו פתח דרכו אפשר לצאת אל מערת ביירון הנמצאת בין הסלעים. ליד הפתח לוח אבן עליו חקוקות מלים לזכרו של המשורר האנגלי ביירון, שנהג לשחות באיזור, מפורטו ונרה ועד לריצ'י. 
את הביקור בפורטו ונרה סיימנו בטיפוס אל מרומי מבצר דוריה השולט על העיר, ממנו ירדנו אט אט למטה, דרך שבילים וגינות נסתרות, חזרה לשער הכניסה ולנמל.
ישנה אפשרות להגיע לפורטו ונרה בהפלגה ולצאת מכאן לכל עיירות המפרץ, כולל צ'ינקווה טרה, פורטופינו ולריצ'י, אך בטננו קרקרה והעדפנו לחזור ללה ספציה ולבדוק מקרוב מה קורה כאן עם הדגים.
בקצה הדרומי של הנמל נמצא מקום כזה: על פניו תיירותי לגמרי ובעל לוק של באסטה משודרגת, מין פאסט פוד של דגים ופירות ים, והמון אנשים שנדחקים לקבל את המנה היומית שלהם בצלחות פלסטיק. אבל הדגה, המובאת לכאן בכל רגע מיד לאחר שיצאה מהמים, עושה את העבודה.
לה ספציה עצמה נחמדה יותר ממה שאולי נדמה: רוב התיירים אפילו לא חושבים לעצור כאן אך יש בה מרכז חביב של חנויות, סביב מבנה השוק בפיאצה קאבור, במחירים טובים הרבה יותר ממקומות מתויירים ממנה. אחרי שפירגנו לעצמנו שופינג לא ארוך התחלנו להדרים אל סן טרנצו San Terenzo, בו נמצא חוף חולי עם המון שמשיות וטיילת יפה.
אם אתם באים לכאן עם ילדים, לחצי בוקר ים או לפנות ערב, המקום מאד נוח, הרבה יותר מהחופים המפרציים והתלולים של צ'ינקווה טרה: אפשר ללכת על הטיילת מסן טרנצו ולהגיע עד לריצ'י, הליכה שהיא נוחה בעיקר עם עגלות ילדים. החוף עצמו רחב ומלא בפינות משחק, שמשיות ומתקנים שונים.
מהחוף אפשר לצפות בשלושת האיים הקטנים הנמצאים דרומית לפורטו ונרה: פאלמאריה, טינו וטינטו הזעיר. ממעגן הסירות אפשר גם לקחת שייט, ממש כמו מפורטו ונרה, לכל עיירות המפרץ, איזור צ'ינקווה טרה ופורטופינו. לוחות הזמנים להפלגות רשומות על לוח המודעות ליד ה'בוטקה' של חברות השייט. אם החלטתם להשאר כאן בסביבה ולסיים כאן את היום, תוכלו לאכול ארוחת דגים טובה באחת המסעדות הרבות של לריצ'י.
