בביקור בעיר קררה Carrara שבצפון טוסקנה, קשה שלא לשים לב לעובדה שהכל בה משיש. השיש נמצא בכיכרות, על קירות הבתים, בתבליטים מפוסלים מעל משקופי הדלתות, בשלטים וברהיטי הרחוב, אך העיר אינה זוהרת ואינה מפגינה כל סממן של יוקרה או אלגנטיות יתרה. השיש פשוט נמצא כאן, אופף את העיר, כמו אוויר, כמו מים, בזמינות ובשפע.
קררה, עיר טוסקנית השוכנת למרגלות הרי האלפים האפואנים, היא מותג עולמי של שיש, למרות שמוכרים כאן גם שיש שמגיע מהרבה מקומות אחרים בעולם. אל העיר מגיעים סטודנטים, אמנים, ובשנים האחרונות הרבה הרבה מהגרי עבודה. בתי מלאכה לעיבוד שיש וסדנאות לפיסול פזורים ברחבי העיר, שם עוסקים בין השאר בהעתקת פסלי שיש מפורסמים, ייצורם ומכירתם למעושרים ברחבי העולם. הגעתי לעיר עם חבריי אלנה ופייטרו, המתגוררים לא רחוק מכאן, בדיוק על קו הגבול המפריד בין טוסקנה לליגוריה.
ביום שני בבוקר מתקיים השוק השבועי. בשונה מערים איטלקיות רבות, בהן הכל עדיין סגור ונראה שסוף השבוע נוזל אל שני בבוקר, בקררה זה הפוך: בשני בבוקר יש שוק ובמקביל פתוחות כל החנויות, ואילו אחר הצהריים הן נסגרות. עד שעות הצהריים העיר נראית שוקקת ומוצפת בהמולה עירונית בריאה. בשתיים עשרה וחצי הרוכלים מביטים בשעון, בסחורה, בקהל ושוב בשעון, ומתחילים להתקפל. באחת בדיוק הרחובות מתרוקנים וכולם נעלמים: המוכרים, הקונים, העובדים, הזרים, ואפילו מעט התיירים (אלו שהתחילו להפנים את השעון הביולוגי האיטלקי).
אמרתי לכם: הכל כאן משיש, אפילו המכוניות
מזרקת הענק Fontana del Gigante הייתה אמור לשמש כאנדרטה לאדמירל הג'נובזי המפורסם אנדראה דוריה המוצג כאן כאל הים נפטון. משפחתו של דוריה, שהזמינה את האנדרטה מהפסל המנייריסטי באצ'ו בנדינלי, לא אהבה את התוצאה וסרבה לרכוש אותו, והוא נשאר כאן, בכיכר הדואומו של קררה.
והנה עוד משהו שתשמחו לדעת: בעיר קררה יש שירותים ומקלחת בכל בית. מרגש? אז זהו, שפעם זה לא היה כל כך מובן מאליו, ובניינים רבים נבנו בלי הפסיליטיז הללו. תוספות הבנייה המבורזלות והציוריות הנראות בתמונה, הן המקלחות החדישות שהתווספו לדירות העיר במהלך השנים.
את הטיול במרכז העיר סיימנו בפיצריית טוניוצי Tognozzi, כדי לטעום את אחד ממאכלי הרחוב הכי פשוטים וטעימים שאפשר למצוא כאן: Cecina, או farinata di ceci, או כפי שהיא נקראת כאן, קאלדה קאלדה Calda Calda: מאפה שטוח וזהוב העשוי קמח חומוס, שמן זית, מים, מלח ופלפל. הבעייה העיקרית עם הקאלדה קאלדה הזו: אי אפשר להפסיק לאכול אותה.
מהפיצריה המשכנו אל הפסטיצ'רייה ההסטורית Caflisch. ריח ה'בל אפוק' התערבב עם ריח הקפה, שתינו, נפרדנו ממרכז העיר והתחלנו את מסענו להרים.
פייטרו נוהג ואנחנו עוזבים את קאררה ועולים למעלה אל הרי האלפים האפואנים בדרכנו אל מחצבות השיש Cave di Fantiscritti, הנמצאות בגובה 450 מטרים מעל פני הים. "זה יכול להיות קצת מסוכן בכבישים האלה, את יודעת, כבר היו מקרים שנהגי המשאיות עם הבלוקים של השיש איבדו את הבלמים בדרך למטה". אלנה מסתכלת עליו באימה, ואחר כך פונה אליי ואומרת, הוא צוחק, אל תתרגשי. "אני לגמרי רציני" הוא אומר, "למה את חושבת שאלנה עוצמת את העיניים כל הנסיעה?". אחרי כמה דקות שנראות ארוכות מתמיד אנחנו מגיעים למעלה. השיש כל כך מסנוור, ולא ברור לאן הגענו: לאתר סקי או סתם לירח.
יש כאן הכל: סיורי שיש, מוזיאון שיש, 4×4 שיש (המציעים אפשרות לבקר מקרוב בסביבת העבודה של החוצבים ובאתר בו צולמה סצנת מרדף המכוניות של ג'יימס בונד ב'קוואנטום של נחמה').
הנוף כאן סוריאליסטי ומדהים, שונה מכל מה שמדמיינים כשאומרים את המילה "טוסקנה", אבל היי, גם זו טוסקנה!
בסוף היום עלינו אל קולונטה Colonnata, כפר קטן הנמצא בין המחצבות, שמייצרים בו רק דבר אחד: מעדן (משהו משובח ככל הנראה, אך קטונתי, עקב צמחונות סלקטיבית) משומן חזיר הנקרא Lardo.
ולאן המשכנו למחרת, לאחר הטיול בקררה? אל גארפניאנה
